רשביל זכריאייב

בתחילת שנות ה-1960 עבר רשביל חגאי הכשרה עיתונאית באוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה והשלים את לימודיו המקצועיים בבאקו, בפקולטה לעיתונאות של האוניברסיטה הממלכתית של אזרבייג׳ן. כך הופיע בקרסניה סלובודה, לראשונה, אדם בעל תעודת עיתונאי שנולד תחת גגותיה.

במשך שנים אחדות עבד כראש מחלקה בוועד הפועל המחוזי של קובה, אך גורלו הוכרע מהיום שבו ישב אל שולחן המערכת של עיתון המחוז «Şəfəq» — "שחר". משנת 1966 ועד 1978 נשאר הכתב הסגלי שלו — שתים-עשרה שנים שכוללות כמעט את כל מה שאנו מכנים היום מורשתו.

מאמריו פרצו הרחק מעבר לגבולות המחוז: «סובט קנדי», «בקינסקי רבוצ׳י», «סלסקאיה ז׳יזן», וב«סדובודסטבו» המקצועי. רשימות וכתבות, מכתבי-קוראים והערות סאטיריות, דיוקנאות של אנשי עמל — הוא ידע לראות את האדם מאחורי מספרי התכנית.

ובמקביל — עמל אחר, שקט. הוא כתב שירים וסיפורים. בחייו כמעט לא פרסם אותם. "בבית יש לי תשעה ספרים שעדיין לא נפתחו לעולם", היה אומר לבני משפחתו.

ב-16 במאי 1978 הלך רשביל זכריאייב לעולמו — טרם מלאו לו שלושים ותשע. הוא הותיר אישה, תשעה ילדים ומערכת שלא הצליחה זמן רב להתרגל לכיסאו הריק.